וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּ֨שֶׂם שָׁא֣וּל אֶת־הָעָם֮ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ וַיָּבֹ֤אוּ בְתוֹךְ־הַֽמַּחֲנֶה֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּכּ֥וּ אֶת־עַמּ֖וֹן עַד־חֹ֣ם הַיּ֑וֹם וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ וַיָּפֻ֔צוּ וְלֹ֥א נִשְׁאֲרוּ־בָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַד׃
Keesokan harinya Saul membagi pasukan itu menjadi tiga pasukan. Pada waktu jaga pagi mereka menyerbu ke tengah perkemahan dan memukul kalah bani Amon sampai hari panas terik. Orang-orang yang tersisa tercerai-berai, sehingga tidak ada dua orang di antara mereka yang tinggal bersama-sama.
שד"ל
אלף אחד, הוסיף מלת אחד כדי שתהיה מקבלת לגערת אחד מפני גערת חמשה תנוסו, רש''י ושאר מפרשים פירשו תנוסו כלכם, ודעת Lowth וגי' כי חסרה מלת רבבה (מפני גערת חמשה רבבה תנוסו), ונ"ל שאם כן הי"לל ומפני בו"ו, כמו ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו, ונ"ל שהמאמר אינו אלא אחד, תנוסו אלף מפני גערת א' או מפני גערת חמשה, כמו שנים שלשה גרגרים בראש אמיר, ארבעה חמשה בסעיפיה, שענינם שנים או שלשה, ארבעה או חמשה. ולפי זה ראוי להטעים א֣לף אח֞ד מפנ֣י | גער֣ת אח֗ד. עד אם נותרתם וגו'. הטעם שיתפזרו בנוסם עד שיהיו נראים כיחידים, אחד הנה ואחד הנה, כמו הנס והתרן שאין מעמידים שנים מהם זה אצל זה, וכענין שנאמר ויהי הנשארים ויפוצו ולא נשארו בם שנים יחד (ש"א י"א י"א) (תלמידי מוה"רר אברהם חי ריגיו, וקרובים לזה דברי רד''ק). ואני הייתי אומר אחר שיראו האויבים שאתם נסים לפניהם יוסיפו לרדוף אתכם, ויתקבצו עליכם, כמו שהעם מתקבץ סביבות הנס והתרן שמגביהים על ראש ההר לאסוף את העם. תרן, אע"פי שכך נקרא עץ הספינה, נראה שאיננו שם מיוחד אליו, אך כל עץ ארוך שמעמידים אותו זקוף נקרא כן, ונס גם הוא עץ ארוך וזקוף כמו ושם אותו על נס (במדבר כ"א ח') ופורשים עליו סודר (כמו שכתב רש"י כאן).
ביאור יש"ר
וחם השמש ונמס, בכל מקום שתמצא מליצת חום השמש ענינה על הנץ החמה, והראיה ממה ששלח שאול לאנשי יבש גלעד לאמר מחר תהיה לכם תשועה כחום השמש (ש"א י"א ט'), ואחריו כתוב ויהי ממחרת וגו' ויבאו בתוך המחנה באשמורת הבוקר ויכו את עמון עד חום היום (שם י"א), מפורש א"כ שהתשועה התחילה באשמורת הבוקר, והכתוב קורא וכחום השמש, אבל מליצת כחום היום תורה תמיד עד עת הצהרים כמו שכתוב ויבאו כחום היום אל בית איש בושת והוא שוכב את משכב הצהרים (ש"ב ד' ה') והודיע שם שהאריכה המלחמה עד הצהרים, וכן כאן וחם השמש ענינו על הנץ החמה שמיד כצאת השמש היה נמס כל הנשאר על הארץ, אבל הנלקט כעלות השחר לא שלטה עליו החום והאש והיה מקשה, כי דכוהו במדוכה, אפוהו על גחלים ועשו אותו עגות או בשלוהו בפארור וכדומה, וכל זה להראות נפלאות ה' העושה דבר והפכו כי המן מתנה טובה לעומת מכת הברד, וגם בברד היה פלא דומה לזה, כי האש התלקחה בתוך הברד: